שיתוק מוחין הוא מצב מולד בו מופיעות מספר הפרעות גופניות על רקע פגיעה מוחית. בשיתוק מוחין הפגיעה המוחית יכולה להתרחש במהלך ההתפתחות העוברית, בלידה עצמה או אחריה, וברוב המקרים הפגיעה מתבטאת בהפרעת תנועה קשה הכוללת בעיקר קשיון שרירים.
במצב זה, שרירי הילדים נשארים מכווצים מאוד, הופכים לקשים ואינם מאפשרים תנועה, ולכן הופכים למשותקים. הרפיית השרירים חיונית להקלה על הכאב ועל מנת לאפשר לילדים יכולת תנועה מסוימת.
בשנים האחרונות, התחילו להשתמש בטיפולי בוטולינום טוקסין במטרה להקל על שיתוק שרירים, ואכן במספר מקרים הטיפולים היו יעילים ביותר ושיפרו את מצבם של החולים.
הטיפול הרפואי בבוטולינום טוקסין בחולי שיתוק מוחין
הבוטולינום טוקסין הוא רעלן, אשר כאשר בא במגע עם רקמת השריר גורם להרפייתה. וכך, כאשר מטפלים בחולי שיתוק מוחין, הזרקת הבוטולינום טוקסין יכולה לספק הרפיה של השרירים המכווצים שלהם.
קשיון השרירים והכיווץ הרב שלהם, המכונה גם ספסטיות, פוגע באופן משמעותי באיכות החיים של חולי שיתוק מוחין ובנוסף, עלול לגרום להם לסיבוכים התפתחותיים.
טיפולי בוטולינום טוקסין לחולי שיתוק מוחין עוזרים במספר תחומים:
- הרפיית שרירים – הייעוד העיקרי של טיפולי הבוטולינום טוקסין הוא כמובן סיוע להרפיית השרירים המכווצים. הרפיית השרירים חיונית לחולי שיתוק מוחין ומאפשרת להם יכולת תנועה מסוימת. בנוסף, מכיוון שהשרירים המכווצים כואבים מאוד, הרפייתם על ידי טיפולי בוטולינום טוקסין מסייעת להקלה על הכאב ולשיפור איכות החיים.
- סיוע למהלך גדילה תקין ומניעת ניתוח – חולי שיתוק מוחין סובלים מכך שכיווץ השרירים המשמעותי מונע את הגדילה התקינה. השרירים המכווצים שלהם מונעים מהעצם לצמוח כשורה ועל כן החולים נדרשים לניתוחים אורטופדיים רבים במהלך תקופת הגדילה, אשר מסייעים לגופם לסיים את ההתפתחות בצורה סבירה.
בסופו של דבר, הטיפול בבוטולינום טוקסין יכול לסייע לחולי שיתוק מוחין להשיג תפקוד כלשהו של מערכת התנועה. אם ללא כל טיפול, יכולתם של החולים הייתה מוגבלת ביותר והתפקוד שלהם היה פגום באופן משמעותי, לאחר טיפולי בוטולינום טוקסין ייתכן ויכולת התנועה של החולים תשתפר והם יזכו לאיכות חיים טובה יותר.
מהלך הטיפול
טיפולי הזרקת הבוטולינום טוקסין לחולי שיתוק מוחין צריכים להתבצע אחת למספר חודשים. בשל העובדה שהשפעת הבוטולינום טוקסין פגה תוך מספר חודשים (לרוב 3-4 חודשים), יש לבצע את הזריקות אחת לתקופה על מנת לשמור על אפקט תרפויטי מתמשך.
במהלך הטיפול, מזריקים את הבוטולינום טוקסין אל השרירים המכווצים באמצעות מחט דקה. בדרך כלל לא מספיקה זריקה אחת ויש לכסות את כל השטח המטופל באמצעות ההזרקות. מכיוון שההזרקה אל תוך השריר כואבת מאוד, כמעט בכל המקרים מבצעים אלחוש מקומי באמצעות זריקת אלחוש או קרם מאלחש לפני ביצוע הפעולה.
לאחר הטיפול, על מנת להקל על הכאב, האודם והנפיחות מומלץ מאוד להניח קרח על האזור המטופל.
תופעות לוואי וסיבוכים
טיפולי הבוטולינום טוקסין נחשבים לבטוחים יחסית, ורוב המטופלים עוברים אותם ללא כל בעיה, אך עם זאת חשוב לזכור לטיפולי הבוטקס מספר תופעות לוואי וסיבוכים אותן כדאי להכיר.
בניגוד לטיפולי בוטולינום טוקסין אחרים, בטיפול בשיתוק מוחין "מכסים" שטח גדול ביותר, ועל כן משתמשים בכמות גדולה יותר של בוטולינום טוקסין והסיכון לסיבוכים עולה. עם זאת, ברוב המקרים, שימוש נכון וזהיר בבוטולינום טוקסין יכול למנוע את רוב הסיבוכים.
הסיבוך העיקרי של הזרקת בוטולינום טוקסין לחולי שיתוק מוחין הוא חולשה רבה מדי של השריר המטופל. במקרים שמזריקים כמות בוטולינום טוקסין גדולה מדי, השריר הופך לחלש מעבר לרצוי ומופיעה דווקא חולשת שרירים. ברוב המקרים החולשה פגה עם סיום השפעת הבוטולינום טוקסין תוך מספר חודשים.
מלבד זאת, במקרים נדירים הבוטולינום טוקסין יכול להגיע אל זרם הדם ולגרום לתסמיני הרעלת בוטולינום טוקסין, הכוללים רפיון שרירים, קוצר נשימה, הפרעות בבליעה ותסמינים נוספים.